חברת SpaceX, שבבעלות אילון מאסק, עומדת במרכזו של פרויקט הביטחון הלאומי המהפכני ביותר של ארצות הברית מאז ימי "מלחמת הכוכבים" של רייגן. על פי דיווח ה"וול סטריט ג'ורנל", ענקית השיגורים צפויה לחתום על חוזה של כ-2 מיליארד דולר עם הפנטגון, במטרה לבנות רשת לוויינים רחבה במיוחד שתשמש כתשתית החישה והיירוט של "Golden Dome" – מערכת ההגנה החדשה והשאפתנית של הנשיא דונלד טראמפ. המהלך מסמל איחוי תקדימי בין תעשיית החלל הפרטית לבין צרכי הביטחון האקוטיים של המעצמה, במטרה להגן על ארה"ב מפני האיום ההיפר-סוני (על-קולי) ההולך וגובר מצד יריבותיה האסטרטגיות, רוסיה וסין.
המהלך הכלכלי: 2 מיליארד דולר ואיתות לתעשייה המסורתית
החוזה המתוכנן בין הפנטגון ל-SpaceX, המוערך בכ-2 מיליארד דולר, הוא הרבה יותר מעוד עסקת רכש. מדובר בהצהרת כוונות ברורה של הממשל האמריקאי: הגיע הזמן להעביר את נתח השוק הביטחוני המסורתי מחברות "המגף הישן" (כמו לוקהיד מרטין ובואינג) לטכנולוגיות החדשניות והיעילות יותר של תעשיית החלל הפרטית.
הדיווח מציין כי SpaceX תידרש לפתח ולשגר עד 600 לוויינים ייעודיים. מטרתם העיקרית של לוויינים אלו היא לשמש שכבת חישה עיקרית, שתאפשר מעקב ויירוט טילים וכלי טיס עוינים בזמן אמת. המספר העצום של הלוויינים משקף את הצורך במטריה הגנתית צפופה ומקיפה ב"מסלול לווייני נמוך" (LEO), הדרושה כדי לאתר איומים מתקדמים ומהירים, כמו טילים היפר-סוניים, שחוצים מרחקים עצומים במהירות ובגובה שמתחת לטווח המכ"מים הקרקעיים.
היקפו של פרויקט "Golden Dome" צפוי להיות רחב בהרבה מהחוזה עם SpaceX בלבד. הממשל מתכנן לערב גורמים נוספים, המייצגים את קדמת הטכנולוגיה הביטחונית-פרטית, בהם Anduril Industries (המתמחה במערכות הגנה אוטונומיות) וPalantir Technologies (המתמחה בניתוח דאטה ובינה מלאכותית). הכנסת שחקנים אלו מעידה על רצון ליישם מודל "הפצה מהירה" (Rapid Prototyping and Deployment) – מודל שונה לחלוטין מהבירוקרטיה וההשתהות שאפיינו פרויקטים של הפנטגון בעבר. לפי הערכות, מטרת הממשל היא להשלים את השלבים הראשונים והקריטיים של המיזם עוד לפני תום כהונתו הנוכחית של הנשיא טראמפ – דד-ליין אגרסיבי המדגיש את הדחיפות הביטחונית.
האיום ההיפר-סוני והצורך ב"כיפת זהב"
ההכרזה על "Golden Dome" במאי האחרון על ידי הנשיא טראמפ, שמהווה רעיון המזכיר במאפייניו את מערכת "כיפת ברזל" הישראלית (אך בקנה מידה אסטרטגי), מגיעה בתגובה לאיום גלובלי מתפתח. בשנים האחרונות, רוסיה וסין פיתחו ופרסו טילים היפר-סוניים – כלי טיס המסוגלים לטוס במהירות הגבוהה פי חמישה ממהירות הקול (מעל 6,000 קמ"ש), ובעלי יכולת תמרון יוצאת דופן בגובה נמוך יחסית.
הטילים ההיפר-סוניים יוצרים שתי בעיות קריטיות למערכי ההגנה הקיימים של ארה"ב:
-
זמן תגובה קצר: מהירותם מאפשרת להם לצלוח מרחקים עצומים בתוך דקות ספורות, מה שמקצר באופן דרסטי את "חלון ההתראה" ומקשה על קבלת החלטות יירוט.
-
עקיפת מכ"מים: יכולת התמרון והגובה הנמוך של הטיסה מאפשרים להם להתחמק מגילוי על ידי מערכות מכ"ם קרקעיות, שתוכננו בעיקר לאיתור טילים בליסטיים במסלול גבוה וצפוי.
כאן נכנסת SpaceX לתמונה. הרשת של 600 לווייני Golden Dome במסלול LEO נועדה לפעול כרשת של חיישנים (Sensors) רציפים ורחבי-היקף, המסוגלים לזהות ולעקוב אחר שיגור של טילים היפר-סוניים מרגע המעוף שלהם, ובכך לאפשר "שרשרת הרג" (Kill Chain) אפקטיבית בטרם יגיעו האיומים למרחב האווירי האמריקאי.
היתרון הכלכלי של SpaceX: ייצור המוני ושיגור בזול
השימוש ב-SpaceX אינו רק בחירה טכנולוגית, אלא גם בחירה כלכלית אסטרטגית. תעשיית הביטחון המסורתית (Legacy Contractors) ידועה בעלויות פיתוח גבוהות ובאיטיות בירוקרטית. SpaceX, לעומת זאת, הביאה לעולם החלל את מודל הייצור ההמוני שהיא מיישמת עבור פרויקט Starlink.
מהירות ועלות: SpaceX בונה אלפי לוויינים בשנה במחיר נמוך יחסית, ומסוגלת לשגר אותם בעצמה באמצעות משגרי ה"פאלקון 9" (Falcon 9) המצליחים ובקרוב גם באמצעות ה"סטארשיפ" (Starship) העצום. יכולת זו מאפשרת לפנטגון לקבל פריסה מהירה ורחבה של מערכת ההגנה במחיר נמוך יותר ובזמן קצר יותר ממה שהייתה מקבלת מקבלנים מסורתיים. למעשה, SpaceX הופכת לשחקן אנכי מלא – היא מייצרת, משגרת ומפעילה את הלוויינים – מה שמייצר חיסכון משמעותי במעבר דרך ספקים ואינטגרטורים שונים.
התשתית הקיימת: Starlink כמנוף צבאי
החוזה החדש של Golden Dome משלים מגמה רחבה יותר של שיתוף פעולה בין הפנטגון לרשת Starlink הקיימת. כיום, רשת הלוויינים של מאסק כוללת למעלה מ-8,000 יחידות, והיא ממשיכה לגדול בקצב מהיר.
הפנטגון שוקל ברצינות להסתייע בתשתית Starlink הקיימת עבור מספר משימות נוספות, הכוללות:
-
תקשורת צבאית מאובטחת: רשת Starlink מספקת תקשורת רציפה, גמישה ועמידה בפני שיבושים, שחיונית לכוחות הפרוסים ברחבי העולם ובמיוחד באזורי סכסוך.
-
ניווט מדויק: הרשת יכולה לסייע בניווט מדויק ומתקדם של כוחות צבא.
-
מעקב לוגיסטי: Starlink יכולה לספק מעקב לוגיסטי רציף אחר כלי רכב, כלי טיס ואספקה בשדה הקרב, ובכך לייעל את שרשרת האספקה הצבאית.
השילוב של רשת Starlink (תקשורת) עם לווייני Golden Dome (חישה ויירוט) יוצר תשתית הגנה אסטרטגית חדשה, שבה כל הלוויינים מדברים זה עם זה ומספקים לפנטגון כיסוי גלובלי חסר תקדים.
האנלוגיה הישראלית: Golden Dome מול כיפת ברזל
הנשיא טראמפ השווה את המיזם ל"כיפת ברזל" הישראלית, אך למעשה, מדובר במערכות שונות לחלוטין מבחינת קנה מידה ואיום. "כיפת ברזל" היא מערכת טקטית-אטמוספרית שתוכננה ליירט רקטות קצרות-טווח (מעל שטח קטן יחסית). "Golden Dome" היא מערכת אסטרטגית-חללית שנועדה ליירט טילים בליסטיים בין-יבשתיים ואיומים היפר-סוניים, ולהגן על יבשת שלמה.
עם זאת, הדמיון טמון בפילוסופיה: "הגנה אקטיבית" המבוססת על חישובים מהירים ויירוט, במקום הסתמכות על הרתעה בלבד. "Golden Dome" הוא הניסיון האמריקאי ליישם את תורת ההגנה המוכחת של ה-Startup Nation, אך להרחיב אותה לגובה של מאות קילומטרים מעל כדור הארץ – מעין "כיפת ברזל" לכלל המרחב הלאומי, המאובטחת על ידי חברות טכנולוגיה פרטיות.
לסיכום, החוזה עם SpaceX הוא לא רק בשורה כלכלית גדולה עבור אימפריית מאסק, אלא גם נקודת מפנה היסטורית באופן שבו ארה"ב מנהלת את ביטחונה הלאומי. היא מבהירה כי בעתיד, מרוץ החימוש יתנהל בחלל, והשחקנים המרכזיים בו יהיו חברות טכנולוגיה פרטיות שיודעות לעבוד מהר יותר, זול יותר ויעיל יותר מהמנגנון הביטחוני המסורתי.
