בשל איחור בן 7 שנים באבחון מחלת כליות של הבעל, ואי מציאת תורם, נאלצה אשתו לתרום לו כלייה. בני הזוג תובעים מליונים מ"הכללית"
התדרדרות בריאותית של שני בני הזוג, החלה כתוצאה מהתרשלות מתמשכת באבחון מחלת כליות מצד רופאת המשפחה שלהם – כך לפחות נטען בתביעה אותה הגישה בימים אלה עוה"ד אנה אונגר ממשרד עורכי הדין אונגר-שויגמן.
על פי התביעה הגיע הבעל כבר בשנת 2005 אל רופאת המשפחה עקב דימום, ובדיקות הדם שלו הצביעו על מספר ערכים גבוהים מהנורמה וביניהם – של תפקודי הכליות. לדברי עו"ד אונגר, חרף ממצאים חריגים אלו בבדיקות הדם – לא שלחה הרופאה את הבעל לבירור נוסף.
בשנת 2010 יזמה האישה בדיקות דם נוספות לה ולבעלה – ובהן תועדה החמרה נוספת במדדים החריגים שנצפו בבדיקה הקודמת של הבעל.
על פי התביעה, גם הפעם לא הבחינה הרופאה במדדים החריגים, ולא שלחה את הבעל לבירור נוסף שהיה עשוי למנוע את ההתדרדרות במצבו.
רק כשנה וחצי לאחר מכן, בבדיקות דם נוספות שנערכו לו כתוצאה מהתדרדרות במצבו הבריאותי, הבחינה רופאת המשפחה בחריגות המתמשכות במדדי בדיקותיו לאורך השנים.
הרופאה הפנתה את הגבר לבירור נפרולוגי בביה"ח איכילוב – שם נמצא כי הוא סובל מאי ספיקת כליות מתקדמת, שפגעה קשות בתפקוד שתי כליותיו.
הגבר החל מעקב וטיפול תרופתי, וכן ייעוץ תזונתי, אך בשל האבחון המאוחר לא ניתן היה לעצור את ההתדרדרות והרופאים קבעו כי תפקוד כליותיו כה לקוי, עד שהוא נזקק לטיפולי דיאליזה ולהשתלת כליה.
בשלב זה התנדבה אשתו לתרום כליה, לאחר שלא נמצא לו תורם – אך במהלך הניתוח, ותוך כדי הרדמה, נקרעו רצועות בשתי כתפיה, ונגרמה לה נכות אורתופדית צמיתה.
בימים אלה הגישה עו"ד אונגר תביעה לפיצויים במיליוני שקלים, בשמם של בני הזוג – נגד קופת חולים 'כללית'. התביעה הוגשה לביהמ"ש השלום בתל אביב.
לתביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' ג'פרי בונר, מומחה לנפרולוגיה, בעבר מנהל המכון ליתר לחץ דם ומחלות כליה בביה"ח בילינסון.
פרופ' בונר קובע בחוות דעתו, כי קופת חולים כללית התרשלה באבחון מחלת הכליות שממנה סובל התובע, והצוות הרפואי שלה איחר בכמעט 7 שנים באבחון המחלה. איחור זה מנע – כך קובע פרופ' בונר – את האפשרות להגיע לאבחנה מדויקת של סוג המחלה הכלייתית, ובכך גם נמנע הטיפול המתאים, שיכול היה למנוע או להקטין משמעותית את הנזק הכלייתי.
בין היתר קבע פרופ' בונר בחוות דעתו, כי רופאת המשפחה התרשלה בכך שלא התייחסה לממצאי בדיקות הדם שאליהן היא הפנתה את הגבר עוד ב-2005, והעידו על עליה בערכי הקריאטינין והאוריאה.
לטענת פרופ' בונר, היה עליה להפנות את התובע לבדיקות חוזרות, ולהפנות לבדיקות שתן לבירור נוכחות של חלבון וכדוריות דם. "לו היו חוזרים על הבדיקות ומבצעים את הבירור המתבקש, היו מגיעים למסקנה שמדובר במחלת כליות כרונית", קבע פרופ' בונר. "בשלב מוקדם זה בהתפתחות המחלה, ניתן היה לבצע ביופסיה של הכליה, ולאבחן את סוג מחלת הכליות".
לו היה ידוע סוג המחלה, טוען פרופ' בונר, ניתן היה בשלב מוקדם לתת טיפול ספציפי לאותה מחלה, לצד טיפול תמיכתי להורדת לחץ דם ורמת השומנים בדם. אלה היו מונעים או מקטינים משמעותית, לדבריו, את הנזק הכלייתי והנזק למערכות אחרות, כמו הלב וכלי הדם, וכן היו מונעים או דוחים משמעותית את הצורך בדיאליזה או השתלת כליה. לדבריו, גם לתוצאות בדיקות הדם של 2010 רופאת המשפחה לא התייחסה, על אף שהעידו על החמרת המחלה הכלייתית, כך שנגרם איחור נוסף באבחנת המחלה, גורס פרופ' בונר.
בנוסף מציין פרופ' בונר בחוות דעתו, כי מחלת כליות כרונית נחשבת כגורם סיכון להתפתחות מחלת לב טרשתית, ויתכן מאד כי נוכחות מחלת הכליות הכרונית שיחקה תפקיד בהתפתחות מחלת הלב, שממנה סובל התובע.
פרופ' בונר מסכם בחוות דעתו וקובע, כי באבחון מוקדם וטיפול מתאים ניתן היה למנוע או להאט משמעותית את קצב התקדמות אי ספיקת הכליות. הוא העמיד את נכותו של התובע על שיעור של 60%.
"התובע, בעל עסק עצמאי לממכר מזון בעברו, נזקק לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות ויזדקק לעזרה גם בעתיד", טוענת עו"ד אונגר. "בשל נזקיו הוא נזקק ויזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים רבים, וכן נגרמו ויגרמו לו בעתיד הוצאות רבות על תרופות, ייעוץ מומחים והוצאות נסיעה".
נזקים גם לאשתו של הגבר שתרמה לו כליה
בפירוט הנזקים נמנים גם נזקי אשתו של המטופל – אשר תרמה לו כלייה, לאור העובדה שלא נמצא תורם מתאים.
לדברי עוה"ד אונגר טרם ניתוח ההשתלה התובעת היתה אישה בריאה, עסקה בספורט בקביעות ולא סבלה ממחלות רקע כלשהן.
לטענת עו"ד אונגר האישה עברה סדרת בדיקות טרם ביצוע ההשתלה לצורך בדיקת התאמה. האישה החלה סובלת כבר בימים הראשונים לאחר הניתוח בו הוצאה ממנה כלייה – כאבים בכתף שמאל ובמרפק, ובבדיקתה נמצאו הגבלה בתנועה, וקרע בגיד בשתי הכתפיים. היא שוחררה לביתה עם המלצות למעקב אורתופדי.
פרופ' בונר קבע, כי לאישה נותרה נכות של 30% בשל כריתת כליה אחת, וכיום היא מתפקדת עם כליה אחת, כשקיים סיכון מובנה לבעיה כלייתית ככל שיהיו סיבוכים בעתיד. היא מוגבלת בביצוע מאמץ גופני, הרמת משאות כבדים וכיו"ב.
ד"ר ישראל וייס, מומחה בכירורגיה אורתופדית, המשמש כרופא בכיר במחלקה האורתופדית בשיבא תל השומר, העריך את נכותה האורתופדית של האישה על שיעור של 25% לצמיתות, וזאת בשל הלחץ שהופעל על הכתף שלה במהלך הניתוח שבו תרמה כליה לבעלה.
בנוסף, נטען בפירוט הנזקים כי האישה עזרה לבעלה טרם הניתוח, ומאז הניתוח היא מתקשה בניהול משק ביתם ונזקקת לעזרת הזולת. הם נאלצו לשכור שירותי עוזרת בביתם, שכן נאסר עליהם לבצע עבודות פיזיות.
בשל כל האמור, תובעים בני הזוג מקופת חולים כללית, באמצעות עו"ד אונגר, פיצויים בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית, בסכום המקסימלי הקבוע בחוק (2.5 מיליון שקל). התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב.
עו"ד אנה אונגר ממשרד עורכי הדין אונגר-שויגמן http://us-lawoffice.co.il/ עוסקת בתביעות רשלנות רפואית, דיני נזיקין, לרבות תאונות דרכים וייצוג במוסד לביטוח לאומי.
