ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה בשנת 2017 ב-3.8%, במחירים קבועים, לעומת 2016 ♦ 24% מההוצאה הלאומית לבריאות מומנו על יד מס בריאות, ו-39% מומנו מתקציב המדינה. אחוז המימון הציבורי בישראל מההוצאה (63%) נמוך מממוצע ה-OECD (74%) ♦ השוואה לארצות ה-OECD לשנת 2017 מראה כי אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות מהתוצר המקומי הגולמי בישראל (7.3%) היה נמוך מאשר ממוצע ההוצאה השוטפת לבריאות (8.9%) במדינות ה-OECD
ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים קבועים, עלתה בשנת 2017 ב-3.8% לעומת שנת 2016. ההוצאה לנפש, במחירים קבועים, עלתה ב-1.8%. ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים שוטפים, הסתכמה בשנת 2017 ב-95.3 מיליארד ש"ח, שהם 7.5% מהתמ"ג (לוח 1).
ההוצאה הלאומית לבריאות, לפי מגזר מממן (תרשימים 2-1)
בשנת 2017 תשלומים ישירים של משקי הבית לתרופות ושירותים רפואיים (כגון רופאים, מרפאות, ורופאי שיניים) מימנו 22% מההוצאה הלאומית לבריאות. 13% נוספים היו הוצאות על ביטוחים פרטיים של משקי בית, הוצאות של מלכ"רים פרטיים, של בתי חולים כלליים ששייכים להם ותרומות מגורמים פרטיים שונים. סך כל המימון הפרטי – משקי בית ואחרים היה 35% ב-2017.
המימון הציבורי (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ומלכ"ר ציבורי) כולל מימון מתקציב המדינה ומיסים מיועדים. 24% מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2017 מומנו מגביית מס בריאות ו-39% מומנו מתקציב המדינה. מימון מתקציב המדינה כולל העברות לקופות החולים ולמוסדות אחרים ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות בריאות ממשלתיים ומימון השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי חולים ממשלתיים.
תרשים 1 – ההוצאה הלאומית לבריאות לפי מגזר מממן, 2017*
בשנת 2017 חל גידול של 7% בהוצאות על ביטוחי בריאות פרטיים, ו-2% בהוצאות על ביטוחי בריאות משלימים. ביטוחי הבריאות הפרטיים כוללים ביטוחי הוצאות רפואיות, מחלות קשות, שיניים, עובדים זרים, ביטוח חו"ל ואחר. כמו כן, בביטוחים אלו נכללים הן ביטוחי פרט והן ביטוח קבוצתי.
תרשים 2 – הוצאות על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים, 2005-2017
ההוצאה הלאומית לבריאות, לפי מגזר מבצע (תרשים 3)
קופות החולים סיפקו בשנת 2017 33% משירותי הבריאות. "יצרני שוק" – בתי חולים כלליים, רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים, סיפקו 57% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2017. בהתאם להנחיות בין-לאומיות, במונח "יצרני שוק" נכללים החל משנת 2003, בתי חולים כלליים. זאת, משום שגופים אלה מספקים את מרבית השירותים במחיר משמעותי מבחינה כלכלית. החלק שסופק על ידי מוסדות ממשלתיים (כגון, בתי חולים לחולי נפש ובתי חולים למחלות ממושכות, מרפאות ולשכות הבריאות) היה 6% מההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה לשנים 2016-2003. חלקם של השירותים שסופקו על ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח (כגון "מגן דוד אדום") נשאר ברמה של 4% בדומה לשנים קודמות.
תרשים 3 – ההוצאה הלאומית לבריאות לפי מגזר מבצע, 2017*
ההוצאה השוטפת לבריאות (ללא השקעות בבנייה וציוד) לפי סוג שירות (תרשים 4)
התפלגות ההוצאה השוטפת לבריאות (ללא השקעות בבנייה וציוד) לפי סוג השירות מראה שבשנת 2015 ההוצאה לשירותי בתי החולים ומחקר הייתה 35% מההוצאה השוטפת לבריאות. ההוצאה לשירותי מרפאות ציבוריות ורפואה מונעת הייתה 44% מההוצאה השוטפת לבריאות. ההוצאה לרפואת שיניים ולרופאים פרטיים הייתה 13% מההוצאה השוטפת לבריאות. ההוצאות לתרופות וציוד רפואי שנקנו על ידי משקי הבית נשארו ברמה של 4%, כמו בשנים הקודמות. הוצאות מינהל כוללות מינהל ממשלתי ותשלום דמי ניהול לביטוחים פרטיים.
תרשים 4 – הוצאה לאומית שוטפת לבריאות לפי סוג שירות, 2015
השוואה בין-לאומית (תרשימים 7-5)
השוואה לארצות ה-OECD לשנת 2017 מראה כי אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות מהתוצר המקומי הגולמי בישראל (7.3%) היה נמוך מאשר ממוצע ההוצאה לבריאות במדינות ה-OECD (8.9%), ובמיוחד מארה"ב (17.2%). יחד עם זאת, אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל, היה גבוה יותר מאשר ב-10 מדינות אחרות ב-OECD. השיעור הנמוך ביותר היה בטורקייה ובמקסיקו (5%-4%).
בשנת 2017 ההוצאה השוטפת לבריאות לנפש במונחי שווי כוח הקנייה בישראל[1] – 2,818$ – דומה להוצאה בסלובניה, בפורטוגל ובקוראה הדרומית, ונמוכה מזו שבמרבית מדינות ה-OECD. בארה"ב הייתה ההוצאה השוטפת לנפש הגבוהה ביותר – 10,209$. יצוין כי החישוב במונחי שווי כוח הקנייה מביא בחשבון את ההבדלים במחירי התוצר במדינות השונות. עם זאת, בהשוואה הבין-לאומית לא מובאים בחשבון הבדלים בגורמים שעשויים להשפיע על ההוצאה כמו הרכב הגילים, מבנה מערכת הבריאות, מבנה התעסוקה וכד'. כשמחשבים הוצאה לבריאות משוקללת לפי גיל, מתקבלת הוצאה לאומית לנפש גבוהה יותר בישראל.
תרשים 5 – הוצאה לאומית שוטפת לנפש* וכאחוז מהתמ"ג – השוואה בין-לאומית, 2017
בשנים 2017-2000 אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות מהתמ"ג בישראל נשאר יחסית יציב (7.3%-6.9%), לעומת האחוז הממוצע במדינות ה- OECDאשר נע בין 7.2% ל-8.9% באותן השנים.
תרשים 6 – ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות כאחוז מהתמ"ג, השוואה בין לאומית
עוד עולה מההשוואה הבין-לאומית כי אחוז המימון הציבורי של ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל (63%), נמוך מאחוז המימון הציבורי הממוצע בארצות ה-OECD (74%).בנורווגיה ובגרמניה אחוז המימון הציבורי (הכולל הוצאות ממשלה וביטוחי בריאות חובה) הוא הגבוה ביותר, ומממן 85% מההוצאה השוטפת לבריאות. בישראל, אחוז המימון הציבורי דומה לזה שבשווייץ ובצ'ילה
תרשים 7 – מימון ציבורי כאחוז מההוצאה השוטפת לבריאות, השוואה בין-לאומית, 2017
[1] שווי כוח הקנייה – הוא שער חליפין מיוחד אשר באמצעותו ניתן לנכות את ההפרשים ברמת המחירים בין המדינות השונות. בסכום כסף שהוחלף באמצעות שווי כוח הקנייה (PPP), ניתן לקנות סל סחורות ושירותים זהה בכל המדינות. כלומר, ניתן לאמוד את כוח הקנייה של המטבעות השונים על בסיס אחיד.
