יומנה של המתנדבת דליה יצחק ♦ מפיקת הסידרה המביאה את קולות המתנדבים מן הגולן ועד אילת: המתנדבת שקדיה כהן
שלום לקוראי חדשות השבוע ביד שרה. בשנת 2009 יצאתי לפנסיה מוקדמת, לאחר 30 שנות עבודה כמורה לגיל הרך.
בשנה הראשונה לצאתי לפנסיה לא רציתי לעשות כלום חוץ מאשר לנוח לטייל ולראות עולם. רציתי לבקר במקומות שעליהם חלמתי (דרום ומרכז אמריקה) כל חיי ולא יכולתי להגשים עקב עבודתי כמורה. ואכן התגשם החלום והצלחתי לממש את הנסיעות ליעדים אלה.
כאשר הרגשתי רוויה מכל הנסיעות התחלתי להרגיש שחסר לי עניין בחיים וחשבתי כיצד אוכל למלא את החסר הזה. באותה תקופה נרשמתי לחוג שחיה בבריכה ושם פגשתי את אחד החברים שהוא מתנדב זה שנים ביד שרה. הבעתי את רצוני להתנדב והוא קישר אותי עם בחורה מקסימה בשם אידה. אידה אמרה שיש לה כמה קשישים שצריכים שמישהו יכנס לביתם ויהווה עבורם אוזן קשבת.
הבעתי את הסכמתי ואידה קשרה אותי עם תושבת חוזרת שחיה בחו"ל 50 שנה. מיד נרתמתי למשימה ולאחר ביקור קצר בביתה, נוצרה בינינו כימיה טובה. וממתנדבת הפכתי להיות חברה למרות פער גילים של כעשרים שנה.
ביקרתי בביתה מידי שבוע. הקשבתי לסיפורים שלה על חייה, על עבודתה ועל משפחתה. ליוויתי אותה לסיבוב בקניון. הלכנו למופעי תרבות ביחד ואף צרפתי אותה ואת בעלה כשהלכתי לחוף הים. מיותר לציין שהרגשתי מצוין עם העשייה הזאת, שכן קבלתי ברכות, משוב והרגשה כאילו אני מפיחה חיים ומשב רוח רענן לחייה.
ממתנדבת הפכתי להיות חברה ובת משפחה ועל ידי זה הבנתי עד כמה חשובה הנתינה הזאת וכמה חשוב שיש מישהו שמקשיב, חושב ודואג לאחר וכמה נכונה האמירה שאת המילה נתן אפשר לקרוא משני הצדדים מכיוון שכאשר אתה נותן בד בבד עם הנתינה את מקבל בחזרה.
בשיתוף אתר יד שרה
