צילום: שי שקולניק
מפקח, העובד בעיריית אשקלון זה למעלה משלושים שנה בעבודות פיקוח על קבלנים, נקלע לוויכוח קשה, לאחר יום עבודה מפרך במיוחד. במהלך הוויכוח חש המפקח כאב עז בראשו, ולמחרת התמוטט ופונה לבית החולים, שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב ומאירוע מוחי.
חרף פנייתו למוסד לביטוח לאומי (המל"ל), סירבו הפקידים להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה – בטענה כי האירועים המוחיים והלבביים לא קשורים לעבודתו. גם הערר אותו הגיש למל"ל – נדחה.
בצר לו, פנה המפקח לעו"ד דוד פייל, העוסק בניהול מאבקים להשבת זכויות רפואיות – אשר הגיש בשמו ערעור על החלטת המל"ל לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
לאור חילוקי הדעות בין הצדדים, מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית הדין, אשר היו חלוקים בדעותיהם: בעוד שמומחה הלב קבע, כי אין קשר בין האירוע הלבבי והמוחי שחווה המפקח לבין עבודתו, קבע מומחה המוח כי אין ספק שהאירועים הבריאותיים הללו התרחשו בעקבות אירועי דחק במקום עבודתו של האיש.
עו"ד פייל ביקש מבית הדין לקבל את חוות דעתו של המומחה שהיטיב עם המבוטח – כנהוג בדיני הביטוח הלאומי – ולא למנות מומחים נוספים. כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם מבית הדין לענייני עבודה בבאר שבע נעתרה לבקשתו של עו"ד פייל – ונכותו של המפקח הוכרה כנכות עבודה.
לדברי עו"ד פייל, המפקח, הסובל מנכות בשיעור של 100%, וכושר עבודתו נפגע לצמיתות – יהיה זכאי לתגמולים המסתכמים בלמעלה ממיליון שקלים.
התובע, בן 65 כיום, עבד בעיריית אשקלון במשך 33 שנים. הוא שימש כפקח תברואה וכממונה על עבודת קבלנים ופועלים, המבצעים בעיר עבודות ניקיון, הסרת מפגעים ואיסוף פסולת. תפקידו בוצע בשטח בלבד, ודרש ממנו הליכה מרובה בכל תנאי מזג האוויר והתמודדות עם אוכלוסיה קשה.
אחת ממשימותיו של המפקח היתה להעניק ציונים להערכת עבודת הפועלים, שהועסקו באמצעות חברה קבלנית. ציונים אלה השפיעו ישירות על גובה התשלומים ששולמו לחברה. מעת לעת נקלע המפקח לוויכוחים, לעיתים קולניים במיוחד – מול עובדי החברות החיצוניות אותן שכרה העירייה, בנוגע לציונים אשר נתן.
אחד מהוויכוחים הללו, לפני חמש שנים, היה חריף במיוחד, על רקע ציון נמוך שניתן לאחד הקבלנים. בעת הוויכוח, חש המפקח בכאב ראש חזק.
הוויכוח אירע ביום שישי, ובערב לא הלך המפקח לבית הכנסת כמנהגו, כיוון שעדיין לא חש בטוב. למחרת, בעת שחזר מתפילה, התמוטט האיש ופונה לבית החולים, שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב ומאירוע מוחי.
בהמשך נקבע כי המפקח סובל מאובדן כושר עבודה לצמיתות – וכן מנכות בשיעור של 100%. הוא ביקש מהמוסד לביטוח לאומי להכיר בו כנפגע תאונת עבודה, אלא שתביעתו נדחתה בטענה שהאירוע לא התרחש עקב עבודתו. המוסד לביטוח הלאומי צירף חוות דעת של מומחה מטעמו, לפיה אין קשר סיבתי בין עבודתו לבין האירועים הבריאותיים שבהם לקה. גם הערר שהגיש נדחה.
חוות דעת סותרות
בצר לו, פנה העובד לעו"ד פייל, שהגיש בשמו ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. בית הדין מינה שני מומחים – ד"ר יונתן גרינפלד ופרופ' צבי שלזינגר.
ד"ר גרינפלד קבע בחוות דעתו, כי קיים קשר סיבתי הדוק בין אירוע הדחק שעבר העובד לבין האירוע הלבבי והמוחי. לעומתו, פרופ' שלזינגר קבע בחוות דעתו, כי אין קשר בין הדברים.
עו"ד פייל פנה בבקשה לכב' השופטת אנגלברג שהם להעדיף את חוות הדעת שהיטיבה עם המבוטח, כנהוג בדיני ביטוח.
כב' השופטת יעל אנגלברג שהם קיבלה את עמדתו של עו"ד פייל וקבעה כי העובד יוכר כנפגע עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. השופטת קבעה בהחלטתה: "הלכה פסוקה היא כי במקום שקיימות שתי חוות דעת – האחת מיטיבה עם המבוטח והשנייה דוחה את תביעתו – יטה בית הדין לאמץ את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח".
בנוסף, נפסק כי על המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובע הוצאות משפט. לדברי עו"ד פייל, העובד יקבל מהביטוח הלאומי תגמולים בגובה של יותר ממיליון שקלים בעקבות הקביעה כי הוא נפגע תאונת עבודה.
עו"ד דוד פייל http://www.df-law.co.il/odot.php מתמחה ברשלנות רפואית, תאונות דרכים ובתביעות מול חברות ביטוח וקופות חולים.
לקריאת ללא הגבלה – המגזין למשפחות המיוחדות – גיליון 3
