"סיכוי שווה" היא קהילה וירטואלית ללא מנגנון, לא למטרות רווח, מייסודו של אורן הלמן. המטרה שלנו היא להנגיש הזדמנויות עבודה לאנשים עם מוגבלות וליצור סדר יום ציבורי שיוביל לשילוב של אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.
"קהילה וירטואלית" היא המצאה שלנו… לאחר שהבנו שיש בין 150 ל-200 עמותות שמטפלות באנשים עם מוגבלות בישראל, וחלקן גם בשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה, החלטנו שאין צורך בעמותה נוספת…
יש צורך במאבק ציבורי גדול לסיכוי שווה לאנשים עם מוגבלות. ללא מנגנון, בירוקרטיה, מקבלי משכורות ופוליטיקה ארגונית. עם הרבה רצון טוב ואידאולוגיה. בבחינת "סור מרע ועשה טוב".
יש צורך בגיוס עשרות אלפי אנשים שיגידו: די! עד כאן! אנחנו רוצים לחיות בחברה בריאה! כזו שמשלבת את השונה. ובעיקר בעבודה.
לפני שניגע במספרים, נספר לכם שבישראל הבעיה באי-מתן סיכוי שווה טמונה לדעתנו בהתנהלות בעייתית של המדינה, שסובלת מ"סכיזופרניה רגולטורית" בכל מה שקשור לשילוב אנשים עם מוגבלות בישראל יש לפחות 8 משרדי ממשלה שונים שמטפלים בבעיה. הגופים הללו לא מתואמים ביניהם, אין להם מדיניות אחידה ומגובשת ולעיתים הם פועלים בצורה סותרת.
מדובר במשרד הבריאות; משרד החינוך; משרד הביטחון (נכי צה"ל) ועוד משרד הרווחה; משרד האוצר (תקציבים); הביטוח הלאומי; משרד המשפטים (נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות); משרד הכלכלה.
הרגולטורים הללו פועלים מול 150–200 ארגוני נכים שונים במדיניות של "הפרד ומשול".
הפתרון הוא כמובן ריכוז של הטיפול באנשים עם מוגבלות בגוף ממשלתי אחד, עם מדיניות אחידה ומטרה אחת.
קצת מספרים. אז אין כמות ברורה ורשמית של אנשים עם מוגבלות.
הנתונים לגבי גילאי העבודה (18-64) נעים בין כ-900,000 לכ-720,000 אנשים עם מוגבלות, (מהם 164,000 ערבים וכ-30,000 חרדים).
בישראל כ-370,000 מקבלי קצבאות למיניהן.
כלומר: כ- 500,000 אנשים עם מוגבלות שהם "שקופים". לא מקבלים קצבאות, לא מטופלים על ידי המדינה ומתקשים מאוד בהשתלבות בשוק העבודה!
באוכלוסייה הכללית שיעור התעסוקה הוא כ-75%. בקרב אנשים עם מוגבלות, רק 53% (!), ויש הטוענים שרק 40%. ובקרב ערבים עם מוגבלות רק 31% (!).
המספרים מדהימים, ומעידים על כך שכל אדם שני או שלישי בישראל קשור לתופעה, בין אם ישירות, ובין אם בעקיפין (כ- 800,000 אנשים עם מוגבלות בממוצע לפי הנתונים שלמעלה. אם נכפיל ב- 2 הורים ואח אחד או 2. נגיע לכ-2.5-3 מיליון אנשים בישראל).
השילוב בעבודה חשוב ביותר, מכיוון שמגיל 21 אנשים עם מוגבלות נמצאים למעשה לבדם. ללא תמיכה שבחוק (למעט קצבאות או הוסטלים).
נעזוב את השיח של עזרה הדדית, סיכוי שווה וכו'. בואו נדבר מספרים. דוח מבקר המדינה האחרון (מאי 2014), שנסמך על מחלקת המחקר של משרד הכלכלה קבע כי סך האובדן של המשק כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות הוא 5 מיליארד שקל.
בזבוז של 5 מיליארד שקל בקצבאות במקום לייצר מהם הכנסות שמגדילות את התוצר ויוצרת מצב של win-win אמיתי למשק עם הפחתת הקצבאות למי שלא באמת זקוק לכך, מכיוון שאנשים עם מוגבלות לא מועסקים לא כי הם לא טובים או מסוגלים לעשות את תפקידם, אלא כי קיים פחד אצל ה"רגילים" להעסיק אותם.
בגרמניה למשל, יש חוק שמחייב כל מעסיק שיש לו יותר מ- 25 עובדים להעסיק 5% עובדים עם מוגבלויות.
בישראל יש לחייב בחוק את הממשלה על זרועותיה השונות (רשויות מקומיות, עיריות, חברות ממשלתיות, וכמובן שירות המדינה ומשרדי הממשלה) להעסיק 3% עובדים עם מוגבלות בכל גוף שיש בו יותר מ- 25 עובדים, בשלב ראשון. בשלב השני יש לעלות ל- 5% !
במקביל, יש למנות בכל מקום עבודה כזה "אחראי שילוב בעבודה", בדומה לממונה על מעמד האישה וכו'.
חוק כזה הוגש ביוזמתנו בכנסת ה- 19 ועבר בקריאה טרומית. 81 חברי-כנסת הגישו אותו (היוזמים: איציק שמולי, יריב לוין, רוברט אילטוב, קארין אלהרר ואילן גילאון).
עם התפזרותה של הכנסת – נחדש את יוזמת החקיקה בכנסת ה- 20!
בנוסף, יש לתקן את חוק חובת המכרזים, כך שתינתן עדיפות במכרזים ממשלתיים, או של גופים ממשלתיים, לחברה שמעסיקה 5%-10% עובדים עם מוגבלות (בדומה להעדפת חברות שבשליטת נשים ותוצרת "כחול לבן").
התירוץ המקובל הוא ש״לא צריך לכפות העסקה של אנשים עם מוגבלות. צריך לעודד העסקה כזו״. ועוד תירוצים עלובים ועצובים.
בשורה התחתונה, מעודדים במגרשי כדורסל וכדורגל. כבר 66 שנים מאז הוקמה המדינה. כל הזמן מעודדים העסקה של אנשים עם מוגבלות. וראו איזה פלא – לא קורה כלום. בוודאי שלא בשירות המדינה. איך בדיוק ניתן לעודד מנכ"ל משרד ממשלתי או מנהל אגף או מנכ"ל חברה ממשלתית להעסיק עובדים עם מוגבלויות? נמחא לו כפיים?! ניתן לו בונוס?! הרי אין בממשלה אחריות תאגידית או CSR (Corporate Social Responsibility).
בממשלה מתקדמים, לצערנו, בקצב איטי מאוד בהעסקה של אנשים עם מוגבלות.
לכן מטרת הדף הזה, ואתן ואתם ביחד איתנו – להעלות את הנושא לסדר היום הלאומי. אנחנו נדאג להשאיר את הנושא על סדר היום. נאלץ את המערכות השונות לקבל את הדרישות שלנו לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה.
וככה ניצור חברה בריאה יותר.
לקריאת המגזין המלא
