שמי אפרת נכה המרותקת לכיסא גלגלים ממונע.
היום בתאריך ה-10/03/2015 הייתי במתחם הקניות של רמי לוי ברחוב כנפי נשרים שבגבעת שאול בירושלים.
חניתי את רכבי בחניית הנכים המסומנת במקום.
ולאחר שסיימתי את הקניה יצאתי אל רכבי וראיתי רכב החונה צמוד מאוד לרכבי (משפשף אותו).
מיד הבחנתי בבחורה שיצאה לבד מהרכב התחלתי לרדוף אחריה וצעקתי לה שתעצור אך היא לא עצרה.
בתוך מתחם רמי לוי עצרתי אותה ליד חנות הצעצועים ואמרתי לה שהיא פגעה לי ברכב.
והיא ענתה לי: "לא פגעתי לך ברכב ותעופי מפה!".
ראיתי את הבחורה בקופה מתכוננת לשלם, רצתי אל רכבי, פחדתי שהיא תברח. חסמתי לה את הרכב עם כיסא הגלגלים. היא הגיעה ובקשה ממני שאזוז.
מבירור עם הבחורה התברר שאין לה ולרכב תג נכה והיא אמרה שהיא חנתה שם "רק לדקה". לא זזתי ממקומי והזמנתי ניידת משטרה. אחרי כעשרים דקות הגיע בעלה של הבחורה ברכב נוסף, והיא נסעה ברכב שלו מהמתחם והוא נשאר במקומה.
אחרי שהתקשרתי למוקד 100 מספר פעמים הגיעה ניידת משטרה עם שני שוטרים אחרי כחצי שעה. ציינתי בפני השוטרים מספר עובדות: בעלת הרכב הפוגע חנתה את רכבה בחניית נכים כשהיא לא נכה ואין לרכבה תג נכה; היא פגעה לי ברכב; היא רצתה לברוח כאילו לא קרה כלום; דברה אלי בגסות רוח
השוטרים בתגובתם היו מאוד אדישים באירוע ובהתנהלות השיחה שלהם עם בעל הרכב, ואמרו לי ולבעל הרכב "שעל פי חוק במדינת ישראל, למשטרה אין מה לעשות עם האירוע בגלל שזה מתחם פרטי ולא מקום ציבורי".
לי אמרו השוטרים: "שבמקום פרטי כל אחד יכול לחנות איפה שהוא רוצה ושהמקום אחראי על בדיקה ואכיפת חניות הנכים"
השוטרים לא נזפו בבעל הרכב על כך שהוא חנה בחניית נכים, היו נחמדים אליו ולהפתעתי לחצו את ידו בנחמדות למרות שהרכב שלו עבר על החוק בגסות.
הייתי נסערת לאורך כל האירוע וחשתי עלבון כבד בתום האירוע שאין מי שיסייע בעדי ושהחוק לא מגן על אזרחים חסרי אונים ומוגבלי ניידות כמוני, ואני בטוחה שאני לא הראשונה ולא האחרונה שעוברת אירוע טראומתי עם יחס מזלזל כזה מצד שומרי החוק.
היחס של המשטרה הוא משפיל ואני בטוחה שבכל מדינה מתוקנת אחרת האירוע היה מסתיים בנזיפה או ענישה של שומרי החוק ולא בלחיצת יד נחמדה עם בעל הרכב הפוגע והנהגת ובעלה היו מבינים שלא משתלם להם לעבור על החוק.
ולרשת "רמי לוי" איפה הקצין ביטחון שלכם שחלק מתפקידו הוא לאכוף את החוק ולבדוק האם לרכבים שחונים בחניית נכים יש תו נכה. שעה שלמה הייתי בחניה ואפילו פעם אחת לא יצא איש הביטחון של המתחם לבדוק את הרכבים החונים בחניית נכים.
בושה וחרפה שכך מתייחסים לאוכלוסייה החלשה בישראל.
אני כותבת מילים אלה בתחושת עלבון, בושה וחוסר אונים ומשתפת אתכם בחוויה הטראומתית שחוויתי.
(בתמונה: בצד ימין הרכב שלי, בצד שמאל הרכב הפוגע)
לקריאת המגזין המלא
