כיכר רבין, יום חמישי, ה-12/03/2015, 18:30. הכיכר ריקה. במה שאמור היה להיות מפגן כח מרשים של קהילת הנכים והמוגבלים במסגרת הפרויקט – נכה, לא חצי בן-אדם.
אמש בכיכר רבין נדמה היה כי מלחמות היהודים הגיעו לשיאן בכיכר שידעה מאות הפגנות רבות-כח ועצרות עם, לעיתים על נושאים חשובים בהרבה פחות מהנושא שלשמו היו אמורים להגיע מאות אלפי בעלי נכויות ומוגבלויות ובני משפחותיהם. הכיכר אתמול היתה בשיא עליבותה ההפגנתי זה עשרות בשנים.
מה שהתחיל ברשתות החברתיות כהבטחה גדולה לשינוי מצבם הכלכלי של הנכים והמוגבלים, והיה אמור לשבור שיאים בהפגנה זו – נחל מפלה גדולה ומבישה. השאלה היא – למי שייכת הבושה?
רוב רובם של המשתתפים היו חניכי תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", ולצידם עשרות בודדות של נכים על כיסאות גלגלים מקבוצת חולי הפוליו, בראשות חיה קינן, וכמובן אנשי תקשורת אשר באו לסקר את האירוע. כוכבו של האירוע, אלכס, הופרד מיתר המפגינים באמצעות מחסומים שלא אפשרו כל נגישות אליו ואל הלקקנים שהשתמשו בו למטרותיהם – הן הפוליטיות והן האינטרסנטיות. בכיכר היתה תחושה קשה וניצול מחפיר של "אלכס מהפייסבוק" – נכה על כיסא גלגלים במצב לא פשוט. לא היתה שם הפגנת אמת אלא הפגנת כח, כאמור – של בעלי אינטרסים ומלחכי פנכה.
בשיחה אותה ערכתי עם המפגינים המועטים אשר הגיעו לכיכר מתוך אכפתיות ומתוך כוונה לשנות, עולה כי כישלון האירוע נבע ממלחמות וממאבקי אגו בין הארגונים, כמו גם עיתוי האירוע, השעה והמיקום אשר לא אפשרו לנכים רבים, ובעיקר נכים פיזית, המתניידים על כיסאות גלגלים, להגיע.
יש להודות כי הבמה, כמו גם האמנים שנרתמו לפרויקט, היו מרשימים. גודלה של הבמה ומיעוטם של המשתתפים היוו את האבסורד הגדול ביותר, היכול להתקיים רק בעין מוחשית – קשה להבין זאת. נדמה היה כי התקשורת גילתה עניין באלכס, בסיפורו האישי ובמסכנותו יותר מאשר ברעיון הנכון כשלעצמו. הסלוגן והפרסום הגיעו לכל בית בישראל ולכל נכה ובעל מוגבלות. אך יחד עם זאת זה לא קרה, זה לא הצליח, זה נכשל. התקשורת הנצלנית השתמשה באלכס אמש כדי להביא סיפור עיתונאי ותו לא.
ההכרה כי הכיכר היתה ריקה בעקבות מלחמות אגו בין הארגונים השונים, הסבירה היטב כי לנכים ולמוגבלים אין עתיד, אין תקווה – יהיה הרעיון הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת, סופו כישלון. למאבק זה היו, כאמור, צריכים להצטרף כל הארגונים והעמותות העוסקות במישרין ובעקיפין עם בעלי הנכויות והמוגבלויות, מאחר והנושא מאחד; ואם בזאת נכשלו, אז אין כל סיכוי לנושאים אחרים אשר יעלו על השולחן, ושמאבקים צודקים יצליחו.
אמש היה ברור כי יש צורך דחוף ואמיתי לפרק את כל הארגונים והמוסדות הקשורים בנכים ולבנות את הקהילה מחדש, ואין כל דרך מנומסת להגיד זאת. כולם נכשלו. כולם התבזו. והכיכר היתה ריקה.
לקריאת המגזין המלא
