צילום: שי שקולניק
בתביעה שהוגשה ע"י עו"ד דוד פייל, אשר נדונה בימים אלה בביהמ"ש השלום בתל אביב, נטען כי הצוות הרפואי בבתי החולים שניידר ובילינסון איתרו בדמה של אישה בהיריון חיידק שכיח הגורם לחירשות של ולדות – אך לא טיפלו בה בטיפול מונע.
כמו כן, טוען עו"ד פייל, בדיקות השמיעה של הפעוטה העלו כי היא מתקשה בשמיעה וגם מתוצאות אלה התעלם, לדבריו, הצוות הרפואי, והילדה לא טופלה אף היא.
לדברי עו"ד פייל, ידוע הוא שטיפול נגד החיידק במהלך 6 השבועות הראשונים לאחר הלידה, מרפא לחלוטין את הפעוטות שנולדו נגועים במחלה, "אך בשל התרשלות הצוות הרפואי, לא ניתן הטיפול הפשוט לילדה, ולא בוצעו בה בדיקות לאיתור החיידק, אלא לאחר 4.5 חודשים מלידתה, וכתוצאה מכך – היא תיוותר כבדת שמיעה לכל ימי חייה" דברי עו"ד פייל.
בימים אלה נדונה תביעה שהגיש עו"ד פייל בשם הילדה והוריה, נגד קופת חולים 'בריאות כללית' הממונה על הפעלתם של בתי החולים בילינסון ושניידר.
בתביעה אותה הגיש עו"ד פייל נטען כי בהיותה בשבוע ה-8 להריונה, עברה האישה בדיקה לגילוי מחלה המסכנת עוברים ואוכלוסיות בעלות מערכת חיסונית פגומה. הבדיקה העידה על כך שהאישה נשאית של המחלה, אך המחלה איננה פעילה.
לאחר הריון ולידה תקינים, נולדה לאישה ולבעלה תינוקת, בבית החולים בילינסון. בתביעה נטען כי בגיליון הרפואי של התינוקת, צוין כי בוצעה לה בדיקת שמיעה מיד עם היוולדה, אשר אותה לא עברה בהצלחה. כשהיא בת יומיים שוחררה התינוקת מבית החולים, עם הזמנה לבדיקת שמיעה חוזרת. "במכתב השחרור שניתן להורים לא צוין מהי המשמעות של אי הצלחת התינוקת בבדיקת השמיעה, לא צוין מועד בדיקה נוסף, ולא האם יש דחיפות לבצע את הבדיקה החוזרת" טוען עו"ד פייל.
כך, בהיותה בת 5 שבועות, בוצעה לתינוקת בדיקה נוספת בשל חשד ללקות בשמיעה, במכון לנוירופיזיולוגיה. בסיכום הבדיקה נכתב, כי נמצא ליקוי שמיעה חמור דו צדדי, וניתנה הפניה להערכה מפורטת.
טיפול מוקדם בחיידק המזהם משפר ואף מונע חירשות מהתינוק
פרופ' רנה גיל, מומחית ברפואת ילדים ובניאונטולוגיה, ציינה בחוות דעתה שצורפה לכתב התביעה, כי בשנת 2007 הוציאה האקדמיה הרפואית בארה"ב נייר עמדה, בעניין עקרונות אבחנה והתערבות מוקדית בבעיות שמיעה אצל ילודים.
בנייר העמדה מצוין מפורשות, שילוד אשר אותרה אצלו חירשות – יש להפנותו לשורת בדיקות, לרבות תרבית שתן לזיהום חיידקי, שהינו הגורם המוביל לאיבוד שמיעה אצל ילודים. פרופ' גיל הוסיפה, כי בעקבות נייר העמדה בארה"ב, הוציא גם משרד הבריאות בישראל חוזר רשמי למנהלי בתי החולים ולמנהלי האגפים הרפואיים, בעניין בדיקות סקירה ביילודים לאיתור ילודים עם לקות בשמיעה. בחוזר זה מפורט גם, כי ילודים שסקירת השמיעה לאחר לידתם אינה תקינה – יש להפנות למכון אודיולוגי לשם ביצוע בדיקה של פוטנציאל עצב השמע.
אלא שבמקרה הנדון, בדיקה חשובה זו בוצעה לתינוקת בשלב מתקדם של חירשותה, כאשר היא הייתה כבר בת 4 חודשים. "עד למועד זה לא היה בהמלצות הרופאים ולו רמז לחיפוש סיבת החירשות האפשרית, או המלצות לבירור נוסף לסיבת החירשות – כגון המלצה על בירור סיבה זיהומית, תוך רחמית, שהיא, כאמור, הסיבה לחירשות מולדת בלפחות 6% מהילדים הסובלים מכך", דברי פרופ' גיל . "הטיפול האנטי ויראלי בתינוקת החל רק כשהיא היתה בת 4.5 חודשים".
עוד ציינה פרופ' גיל , כי במחקר שפורסם ב-2003 דווח, שטיפול שהוחל ב-6 השבועות הראשונים לחיי הילוד בזיהום החיידקי המולד, מנע ירידה בשמיעה, שיפר ואף מנע חירשות מהתינוק – מצב שנשאר יציב גם לאחר מכן. "אין ספק כי הסיכוי היחיד של התינוקת למנוע חיים של חירשות היה באמצעות טיפול מוקדם בזיהום, כאשר קיימת חשיבות מכרעת להתחלה מוקדמת ככל האפשר של הטיפול", קובעת פרופ' גיל.
במקרה האמור, טוענת פרופ' גיל, העובדה שלאחר אבחנת החירשות לא הומלץ על בירור סיבתה, לרבות בדיקה זיהומית פשוטה, גרמה לעיכוב מוגזם בטיפול. "סביר להניח שהתקופה הקריטית לטיפול הוחמצה, או לכל הפחות אפקטיביות הטיפול נפגעה", אומרת פרופ' גיל. "אין ספק, כי הצוות הרפואי סטה מהפרקטיקה הרפואית הסבירה והמקובלת, שעה שלא התייחס לתסמינים הברורים שאותם הציגה התינוקת. אילו היה הצוות הרפואי ער לסימנים ומטפל בהם כמתחייב, ניתן היה למנוע, או לכל הפחות להפחית משמעותית, את הנזקים שנגרמו לילדה".
"רשלנות רפואית שגרמה לחירשות קשה ובלתי הפיכה"
ד"ר רוני חרמון, מומחה א.א.ג אשר בדק את הילדה, קבע אף הוא כי כתוצאה מהטיפול הלקוי, כביכול, של הצוות הרפואי, היא הפכה לבעלת חירשות קשה ובלתי הפיכה. ד"ר חרמון מציין בחוות דעתו, כי החומר הרפואי מרמז על כך שהצוות הרפואי התמקד ברמת הנזק ובאפשרויות השיקום, אך אף אחד מהרופאים לא חשב להפנות את ההורים לבירור נוסף, לגבי הסיבה לנזק שממנו סובלת בתם.
"נזקיה של הילדה הינם תוצאה אומללה של חריגה מסטנדרט רפואי סביר ומקובל בילודים עם לקות שמיעה, שכן הסיבה השכיחה ביותר לחירשות מולדת לא גנטית הינה זיהום חיידקי שבו לקתה", דברי ד"ר חרמון. בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי, העריך המומחה את נכותה הצמיתה של הילדה בשיעור של 60%.
"רשלנות הצוות הרפואי גרמה לחירשות הילדה בצורה קשה ובלתי הפיכה, ולהזדקקותה להשגחה מוגברת, ולסיוע מוגבר בכל פעולות היומיום", טוען עו"ד פייל. כך למשל, זקוקה הילדה להשגחה של תקרה אקוסטית, שכן במקום שבו האקוסטיקה לא טובה או שקיימים רעשי רקע רבים, שמיעתה יורדת בצורה דרסטית. לפיכך, הילדה נזקקת ותזדקק גם בעתיד להוצאות מיוחדות לאור מגבלותיה, למעקב רפואי שוטף, ולבדיקות והתייעצויות עם מומחים.
כמו כן, היא נזקקת ותזדקק בעתיד לעזרת הזולת, וכושר עבודתה נפגע לצמיתות. כהורים לילדה חירשת נאלצים הורי הילדה להתמודד עם ויתורים רבים וכואבים, מבחינה מקצועית, חברתית וכלכלית. הדבר כרוך בהוצאות כלכליות רבות, ובהפסד של ימי עבודה רבים. לאור כל זאת, תובעים הורי הילדה בשמה, באמצעות עו"ד פייל בבית משפט השלום בתל אביב, פיצויים משירותי בריאות כללית, בסכום המקסימלי הקבוע בחוק – על סך 2.5 מיליון שקלים. התביעה נדונה בימים אלה.
עו"ד דוד פייל http://www.df-law.co.ilמתמחה ברשלנות רפואית, תאונות דרכים ובתביעות מול חברות ביטוח וקופות חולים.
לקריאת המגזין המלא
